במאמרו "הסוציולוגיה של המערכת המפלגתית המודרנית" ( 1926 ) כותב הסוציולוג הפוליטי הרברט סולטן כי מערכת זו מתבססת על הופעת ההמון בזירה הפוליטית . בסיס כוחו של המערך הפוליטי החדש הוא המכונה הפוליטית שראשיתה באמריקה ברבע השני של המאה התשע–עשרה , באירופה ברבע השלישי של המאה ובגרמניה עם הקמת איגוד העבודה של לסל –ב. 1863 אישים בעלי מוניטין הנהיגו בדרך כלל את "מפלגות הנכבדים" מן הזן הישן . בגרמניה שרדו מפלגות אלה והוסיפו והתקיימו גם במאה העשרים , בעיקר בקרב הבורגנות . עם הופעת ההמון בזירה הפוליטית תפס המנהיג את מקום הנכבדים . ייחודו של המנהיג החדש הוא הקשר הבלתי אמצעי שיש לו עם ההמון . כדי לקיים ולטפח קשר זה עוצבה המפלגה כ"מכונה פוליטית" המשמשת כלי נשק ואמצעי שליטה בידי המנהיג . גבולות המפלגה עתה הם ברורים וקשיחים יותר . בסופו של התהליך ניצב מספר מצומצם של "צבאות פוליטיים" מאורגנים וערוכים זה נגד זה . בעידן מפלגות ההמון אין מדובר עוד במאבקים בין חסידים של מנהיגים אלא במלחמה כוללת . סולטן פסק כי ההמון לעולם אינו מתארגן בעצמו . הוא מגויס באמצעות אגיטציה על ידי המכונה הפוליטית . האגיטציה היא המכש...
אל הספר