הפסיכואנליזה באה לעולם לפני רפובליקת ויימאר . ראשיתה בשלהי המאה התשע–עשרה . התמודדותה המחדשת עם תופעת ההיסטריה , אגב התעמתות עם הפסיכיאטריה הנוירולוגית , זיכתה את הפסיכואנליזה בסוף המאה התשעעשרה בלגיטימציה כמדע . הטיפול המוצלח בנפגעי מלחמת העולם זיכה אותה באהדה ובתמיכה בגרמניה הן מהממסד הרפואי והן מן הציבור הרחב . הגורם העיקרי להתחזקות מעמדה של הפסיכואנליזה בממסד המדעי הרפואי היה טמון בהצלחתה חסרת התקדים בריפוי עשרות אלפי חיילים בעלי סימפטומים של הפרעה נפשית , במקום שבו כשלו הטיפולים האורגניים המסורתיים , בעיקר הפסיכיאטריים . בתום המלחמה לא היה הממסד הפסיכיאטרי הגרמני מוכן מבחינת התשתית והתפיסה הרפואית לטפל במגפה החדשה של התמוטטות נפשית בקרב חיילים . על פי אחת ההערכות טופלו במשך המלחמה ולאחריה יותר 600 , 000–מ חיילים גרמנים שהוגדרו כסובלים ממחלות של מערכת העצבים . רעד , גמגום , עוויתות , הפרעות בראייה ובשמיעה ומחלות נוספות נחשבו עד לאותם ימים סימפטומים של מחלת ההיסטריה שיוחסה בעיקר לנשים . לפני שהממסד הפסיכיאטרי הכיר בתובנות הפסיכואנליטיות גרסה האבחנה המקובלת כי החיילים סובלים מנוירוזו...
אל הספר