במשאל שנערך 1929–ב נשאלו נשים על יחסן לתכשירים קוסמטיים , ואחת הנשאלות ענתה : "אני אוהבת את החיים . עדיף להיות בעלת פנים מאופרות מאשר בעלת פנים מכוערות ( נשים זקנות פטורות . " ( הקוסמטיקה מקשטת ומייפה את הגוף , בעיקר את הפנים , משפרת מראית עין וכן מחקה , משחזרת או מעצימה את המראה הטבעי . עם זאת , כפי שנראה , הפנומן הקוסמטי מכונן לא רק זהות גופנית אלא גם זהות של תודעה ונפש . הוא מכונן את האדם כ"פרסונה" במשמעות היוונית המקורית הכפולה של המילה : כ"פנים" וכ"מסכה . " הקוסמטיקה יוצרת את הזהות לכאורה באמצעות כיסוי והסתרה . ואולם , מנקודת מבט פנומנולוגית הכיסוי וההסתרה אינם אלא סוג של חשיפה . הניתוחים הפלסטיים , האיפור , הפרוטזות , "מכסים" ו"מסתירים" את פגמי הגוף , כאשר תכליתם לגלות ולאפשר את הופעתו , הן מבחינה פיזית והן מבחינה חברתית . חיילים גרמנים פצועים לא העזו להראות את פניהם בציבור לפני שעברו ניתוחים פלסטיים שיקומיים . רבים מהם נותרו בבתי החולים הצבאיים ונמנעה מהם האפשרות להביט בעצמם בראי ואף להחזיק צילומים ישנים שלהם . נשים גרמניות לא יצאו את ביתן בלא איפור . בלא הטכנולוגיות הקוסמטיות ה...
אל הספר