על מקומו המרכזי של הספק בעבודתו של המדען אמר הפיזיקאי זוכה פרס נובל ריצ'רד פיינמן , 2006 ) עמ' , ( 158 מן הפיזיקאים הגדולים של זמננו , את הדברים האלה : למדען יש המון ניסיון עם בערות וספק ואי ודאות . [ ... ] כשמדען אינו יודע את התשובה לבעיה , הוא נבער . כשיש לו ניחוש לגבי התוצאה , הוא נמצא באי ודאות . וכשהוא בטוח כמעט לגמרי מה התוצאה עתידה להיות , הוא שרוי בספק מסוים . [ ... ] הידע המדעי הוא אוסף של אמירות במידות שונות של ודאות – חלקן לגמרי לא בטוחות , חלקן כמעט בטוחות , אף אחת מהן אינה ודאית לחלוטין . פרלמן ואולברכטס טיטקה ( 1958 ) פותחים את ספרם הרטוריקה החדשה בקביעה שהארגומנטציה עניינה לא במה שוודאי , אלא בכל מה שייתכן , סביר וכיוצא באלה . איש אינו מפעיל שיקול דעת כשהפתרון הוא הכרחי , ואיש אינו טוען נגד מה שהוא מוכח מאליו . טבעם של שיקול הדעת ושל הארגומנטציה הוא הניגוד של הכרחיות ושל דברים מוכחים מתוך עצמם . השיח המדעי שייך לתחום של הארגומנטציה , ולפיכך מדובר בסוג שיח שההבעה של מה שייתכן או של מה שסביר היא מהותית לו . כשאנו עוסקים במה שייתכן או במה שסביר , ענייננו בשאלות של הבעת ...
אל הספר