הטקסט המדעי נחשב לעתים קרובות לטקסט שאין בו מקום לנוכחותו של הדובר . מצד אחד נקשרת שאלת נוכחותו של הדובר לחשיבות הנודעת בשיח המדעי ל'אובייקטיביות' כערך , כאידאל וכתבחין ל'מדעיות . ' האובייקטיביות מאפשרת לכאורה לעובדות ' לדבר בעד עצמן , ' ומציגה אותן כישויות הנבדלות מן החוקר המציג אותן . את העמדות האלה כלפי האובייקטיביות אני מכנה ' מיתוסים' של הכתיבה המדעית , ואסביר ואבהיר אילו מטרות הם משרתים ( בפרק , ( 5 וכן אראה ( בפרק ( 6 כיצד מושג הטון האובייקטיבי בטקסט המדעי , דהיינו אצביע על הרכיבים הלשוניים המעצבים אותו . שאלת הנוכחות של החוקר בטקסט מעלה מן הצד האחר גם בעיות של אחריות ושל סמכות : כיצד יביע הדובר אחריות לטענות שהוא מבקש לקדם ? כיצד מושג האתוס של חוקר סמכותי , מהימן וזהיר , של מקצוען ומומחה בתחומו , של חבר בעל ערך בקהילייה הדיסציפלינרית ? אלה מושגים מכוח נוכחותו של החוקר הדובר בטקסט שלו . בהקשר זה יש לחשוף את הדרכים שבהן מנכיחה הלשון את החוקר ומשמיעה את קולו בתוך הטקסט ( לכך יוחד פרק . ( 7
אל הספר