במסכת עבודה זרה ( ז , א ) נאמר : " תנו רבנן : הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר , לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר , היו שניים אחד מטמא ואחד מטהר , אחד אוסר ואחד מתיר , אם היה אחד מהם גדול מחברו בחכמה ובמניין הלך אחריו , ואם לאו הלך אחר המחמיר . ר' יהושע בן קרחה אומר : בשל תורה הלך אחר המחמיר , בשל סופרים הלך אחר המיקל . א"ר יוסי הלכתא כרבי יהושע בן קרחה . " על דברים אלו כותב הריטב : א" והוי יודע , דכי אמרינן הלך אחר המחמיר , היינו לדידן דספיקא הוא נקטינן בספיקא דאורייתא לחומרא , אבל לדידהו גופייהו ודאי כיון דשקולין נינהו וכל אחד עומד בשמועתו , זה נוהג כדבריו אפילו לקולא וזה נוהג כדבריו [ ... ] אבל באותה חתיכה עצמה שנחלקו בה כיוון דשקולים הם וכי הדרי איפלגי בה , אין הוראת איסור חל באותה חתיכה , והכי מוכח ביבמות דבית הלל ובית שמאי אלו עושין כדבריהם [ ... ] וכל היכא דהוו שקולין ונחלקו באחת , לא חל איסור באותה חתיכה , ורשאי המיקל להורות לאחרים קולא באותה חתיכה , והרוצה לסמוך עליו ולנהוג קולא באותה חתיכה שהורו בה , הרשות בידו . אבל בחתיכה אחרת דכוותיה , בהא ודאי בשל תורה הלך אחר המחמיר . ונר...
אל הספר