אחת ההגדרות הקלסיות של האמת קובעת כי האמת היא התאמה בין היגד בשפה ובין מצב עניינים בעולם . כך למשל ההיגד " השלג הוא לבן" נכון אך ורק אם השלג הוא לבן . לפי הגדרה זו האמת היא התאמה בין שיפוטים ובין מציאות . השיפוט מבוצע על ידי אדם ואילו המציאות נתונה , היא מצויה " שם . " לאור הגדרה זו נוכל להציג את השאלה : מהו היחס בין ההכרעה ההלכתית ובין המציאות הנתונה " שם ? " בסופו של דבר , הכרעה הלכתית היא היגד פרספקטיבי , הקובע את האסור ואת המותר , את הטמא ואת הטהור . האם היגדי ההלכה משקפים מציאות כלשהי ? ואולם אפשר לטעון כי בנוגע להיגדים נורמטיביים שאלת ההתאמה בין ההיגד ובין מציאות נתונה כלשהי היא שאלה מוטעית . שכן זה טיבו של ההיגד הנורמטיבי שהוא משרטט את הנורמה הראויה ולא מצב עניינים בעולם . מבחינה זאת , הניסיון ליישם את תפיסת האמת הקלסית על היגדים נורמטיביים כושל בחוסר הבנת טיבו של ההיגד הנורמטיבי , שאינו היגד מתאר אלא היגד מורה . אם טענה זו נכונה או אז עלינו לבחון את שאלת ההכרעה ההלכתית לא באמצעות מושג האמת כהתאמה , אלא באמצעות הדיון במשמעותה של הלכה תקפה . שני אופנים אלו מאפשרים לנו לבחון את הי...
אל הספר