פרק שלישי עוז וכפיפות – הטקסט המקראי הקנוני והאתגר ההרמנויטי, עיון ביקורתי בעקבות הרמב"ן

מסורת ההלכה היהודית לדורותיה עיצבה יחס מקודש כלפי הטקסט המקראי , ששיקף את דבר האל המקורי . ואולם טקסט זה התפרש וקיבל את מובנו בתוך מסורת הפרשנות ההלכתית . מסורת זאת שבה וקראה את הטקסט המקראי , וכוננה את מובנו על בסיס רשת המשמעות של המערכת ההלכתית עצמה . בהתבסס על הנחת קדושתו של הטקסט המקראי , היינו מצפים כי המסורת ההלכתית תעצב דיספוזיציה של קשב לטקסט עצמו , תכפוף עצמה לטקסט כדי לפענח את משמעותו . ואולם הדיספוזיציה הבסיסית של המסורת ההלכתית אינה לכאורה דיספוזיציה של קשב , אלא דיספוזיציה של פעילות מכוננת טקסט . ישעיהו ליבוביץ ניסח כדרכו בצורה רדיקלית את מקומו של הטקסט המקראי במסורת ההלכתית : ההלכה מושתתת על האמונה . אבל היא גם המבססת את האמונה הזאת . לשון אחר : הדת היהודית יוצרת את האמונה שעליה היא מושתתת . זהו פארדוכס לוגי , אבל אינו פארדוכס דתי . ההלכה אינה הקליפה של הדת או של האמונה היהודית , אלא היא הצורה ההולמת היחידה של התגלמותה בפועל והיא הגילוי הקולקטיבי של היהדות . ניתוח מלא של קביעותיו של ליבוביץ הוא מעבר לנחוץ לדיון הנוכחי . בתמציתיות אומר כי ליבוביץ רואה את הדת היהודית כמערכת...  אל הספר