פרק שני נאמנות ומחויבות להלכה – בין העקדה למיתוס של אדיפוס

ישעיהו ליבוביץ הציב את העקדה כפרדיגמה של הדת היהודית . במסגרת פרדיגמה זו העקדה היא גילום של המשבר שבין הקיום הדתי ובין מרחבי קיום אחרים . משבר זה אינו מתחולל כמשבר קיומי–ביוגרפי בחייו של היחיד ; המשבר הוא לוז הקיום הדתי עצמו , המציב את המאמין בעמדת משבר . לפיכך ניסיון לחרוג מהמשבר או לפותרו משמעו סילוק המשמעות של מרחב הקיום הדתי : מהי העקדה ? העקדה היא–היא המשבר הדתי . כאן , השם ית' מופיע לפני האדם לא כאל למענו , אלא כאל התובע ממנו את הכל [ ... ] כאל התובע מן האדם את עבודת השם גם כשהיא כרוכה בוויתור על הערכים האנושיים [ ... ] הכל נדחה מפני עבודת השם . ואין משבר גדול מזה . הקונפליקט בין מציאות האדם – ובזה נכללת הן מציאותו המטריאלית והן מציאותו הנפשית – ובין מעמדו לפני השם . על העמידה בניסיון זה נאמר לאברהם : " עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה . " זאת אומרת : משבר אינו מאורע או מצב מיוחד שעושה את האמונה לפרובלמטית , אלא הוא מהות האמונה הדתית , מהות יראת אלוהים . היא שוללת את האמונה התפלה בהרמוניה של האקסיסטנציה האנושית . היא חושפת ניגוד בין מעמדו של האדם בטבע – טבעו הפיסי והפסיכי – ובין מעמדו...  אל הספר