רבים מן ההיבטים האינטרטקסטואליים בשירתה של גולדברג מלווים בדיאלוג פרוזודי עם טקסטים אחרים , לרבות הכנסת השיר הנרמז , על המנגינה הקשורה בו , אל תוך השיר . דוגמה לדיאלוג מעין זה ניתן למצוא בשיר ״ירושלים של מעלה ומטה״ , שבו מציבה גולדברג את העיר הממשית לצדה של העיר האידאלית ומתארת את הילדים העניים השרים ברחובות את השיר העממי המוכר ״דוד , מלך ישראל , חי , חי וקיים״ . לקורא מוצעות שתי דרכים פרוזודיות אפשריות לקריאת השורה הזאת , האחת מדגישה את ההברה השנייה , האחרונה , של השם ״דוד״ , וממשיכה את הצורה המשקלית של השורות שקדמו לה , והאחרת , שבה הדגש שונה לחלוטין , מטעימה את ההברה הראשונה של השם ״דוד״ , במקום את השנייה , וכך משנה את מתכונת המשקל : בעיר הבדויה מהלכים אנשים . שמיה עברו כצל ואיש לא חרד . בסמטת המורד נתכרבל עברה הרם . שרים ילדים עניים בקולות אדישים : ״דוד מלך ישראל
אל הספר