המשקל החבוי כצורה גלותית: ״מתי מדבר״

בנקודות מפנה מרכזיות בהיסטוריה של הפרוזודיה העברית נכתבו שירים שניתן לקרוא אותם על פי יותר משיטת משקל אחת . בפרשות דרכים פרוזודיות אלה התנהל דיאלוג בין אפשרויות ריתמיות חלופיות : קולות ממסורות שונות ומשכבות היסטוריות שונות התמזגו זה בזה ושיקפו את המאבק שבין מרכזי הפזורה הישנים לאלה החדשים . צורת כתיבה זו מעידה על ניסיון לשמר את הזיקה למסורת הלאומית , להמשיך את רצף הזיקה אל השירה שנכתבה בתקופות עברו ולהעמיק את הקשר עם שירתן של קהילות יהודיות אחרות . מטרות אלו הקשו מאוד על משוררים שביקשו לשנות את הנורמות הפרוזודיות ולהחליפן באחרות . אם נתייחס אל מערכת המשקל לא כאל נורמה צורנית בלבד אלא גם כאל דרך לבניית זהות והשתייכות לאומית נוכל להתחיל להבין את הקשיים הכרוכים בשינוי קולו של אדם מבלי שהדבר יביא לשלילת העצמי . ועם כל זאת , כטענתו של ביאליק , כוחם המפתה של צלילים ומקצבים חדשים ושל מוסכמות אסתטיות חדשות היה לעתים חזק מכדי שיהיה אפשר להתנגד לו . לפני תקופת הרנסנס , למשל , התבססה המוסכמה הפרוזודית הרווחת בשירה העברית על המשקל הכמותי , שהוא כשלעצמו נקבע בספרד של ימי הביניים בהשפעת השירה הערבית...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן