בשער הראשון של הספר תיארתי את האופנים שבני התקופה שהו והשתהו בהם בבתיהם , את היותם בביתם . ביקשתי להראות כי הבית הוא עולם ומלואו , או במילים אחרות , שההיות בבית הוא הביטוי הפרדיגמטי של ההיות בעולם . בשער הזה ארחיב את העיסוק ואראה כיצד בהיסטוריות של ההיות בעולם מופיע העולם עצמו בתור בית . כבר בתהליך הביולוגי של היווצרות האדם אי אפשר להבחין בינו ובין עולמו . שניהם , כמו שאראה , בני אותו הזמן ומופיעים בעת ובעונה אחת . בשלבי היווצרותו הראשוניים של האדם ייבנו גם הקירות או הדפנות של העולם שהוא עצמו יופיע בו . את התיאור הזה של היווצרותו הביולוגית של האדם אבסס על ספרה של הרופאה מארי ריכטר אמא וילד . ( 1922 ) בראשיתו האדם הוא מפגש בין זרע לביצית . מפגש היוצר את תא הנבט המתחלק בתוך עצמו . התאים המתחלקים מקובצים בערמה צפופה המכונה " תות עץ , " וזאת בזכות הדמיון לצמח ( ראו רישום . ( 1 במרכז תא הנבט או תות העץ מתפתח בהדרגה חלל הנוצר בשל הלחץ שמפעילים התאים זה על זה מהמרכז כלפי חוץ . בתנועתם הם יוצרים במשותף את מה שריכטר כינתה " קירות" או " דפנות" של בועיות קטנות , הלוא הן " בועיות הנבט" ( ראו רישום...
אל הספר