המסע האחרון של בוקי שוורץ

רבקה רז שיירה של דמויות עוטות גלביות צועדת בוואדי , בדרך שכבר לפני אלפי שנים צעדו בה עולי רגל שיצאו ממצרים , דרך מדבר סיני , אילת ועקבה לעבר מכה . מאה ושלוש דמויות ברזל צועדות בדממה לאורך ואדי שחמון , בחלקה הצפוני של אילת , מאחוריהן נישאים הרי אילת הצחיחים , לפניהן זוהר ים סוף , ומעליהן מתפרשת כיפת שמים ענקית . אם תחפשו את שם האמן או את שמו של אדריכל הנוף שתכנן את הפרויקט , לא תמצאו ; כאילו העבודה המונומנטלית , שהושקעה בשיקום הוואדי וביצירת אינספור דמויותיהם של הצועדים בשיירה , נולדה יש מאין . שום שלט , אף לא מילה , שיעידו על זהות האמן , על המאמצים האדירים שהושקעו בפרויקט , על המבצעים , על המתכנן , ואף לא מילה על הרובד ההיסטורי בן מאות השנים , המעניק משמעות לוואדי שחמון ולעשרות הפסלים הצועדים בו . אף לא מילה . אנונימיים הם עולי הרגל , המהלכים בדממה היסטורית במרוצת הדורות , ואנונימי הוא האמן , שהגה את הרעיון והקים את השיירה הצועדת בדרך החוגגים ומצדיעה בדממה לעבר הרחוק , גם אם אין איש ואין מילה המאששים את קיומה . היא מעלה את סיפור העבר מנבכי ההיסטוריה כדי להזכיר לנו , כי חיינו משתרעים על...  אל הספר