הביטויים השונים של רגש הנבראות ברשויות האישיות ובסליחות – מקורם בשוני כללי , רחב ועקרוני בין שתי הסוגות הללו . הנטייה אל הרציונלי ( בסליחות ) או אל אי הרציונלי ( ברשויות האישיות , ( שני ההיבטים המנוגדים של הקדושה , מצטרפת אל עוד הבדל . כל אחת משתי הסוגות מתמקדת במצב נפש חווייתי דתי אחר , אך מכריע ממש באותה מידה ; " ימי התפילה , " כותבים יוסף היינימן ואביגדור שנאן , " כימי האנושות ; " אנו מכירים את נפש האדם : " בשעה שהוא נקלע לצרה , למצב שנדמה ואין מוצא ממנו , הוא פונה בבקשת עזרה לכוחות עליונים שבהם הוא בוטח . אך גם בשעה של אושר הלב [ ... ] הוא מרגיש את הצורך לפנות לכוחות אלה כדי להודות ולשבח" ( היינימן ושנאן , תשל"ז , עמ' . ( 9 בדיכוטומיה הזו של אושר ומשבר נקודת המוצא הנפשית של הסליחות היא על פי רוב המשבר ( הצער והצרה , ( ונקודת המוצא של הדיבור אל אלוהים ברשויות האישיות היא כאמור האושר . החוויה הדתית במילואה מכילה את שני ההיבטים האלה גם יחד , ולדבריו של אוטו , לא רק יחד אלא גם בו זמנית ( אוטו , , 1999 עמ' . (› 2 , 40 ולמעשה הא בהא תליא : מי שאיננו חווה את היראה מאלוהים אינו יכול לחוות ...
אל הספר