אחד המאפיינים המובהקים של הרשויות האישיות הוא עיצובן כשירה אישית : כמבע של אדם יחיד , המדבר בשם עצמו , על עצמו , עם אלוהיו ( לעתים עם נפשו שלו . ( כאמור , העיסוק בפרט בתחום הפיוט מוצג במחקר כחידושה הגדול של האסכולה הספרדית . עד שירת ספרד אין מעמד ליחיד : הקול בפיוט הוא קולה של האומה . בספרד נוצרת שירת הקודש בצדה של שירת חול ענפה , פרי עטם של אותם משוררים עצמם . בסיטואציה זו אך טבעי הוא שהדובר בגוף ראשון , הרגיל בשירי החול , ימצא את דרכו גם אל הקודש . את ה"לגיטימציה" לחידוש המהפכני הזה של שירה אישית בשירת הקודש יכלו משוררי ספרד למצוא במקרא , בספר איוב למשל , ובעיקר בתהלים . עליית קרנו של המקרא בספרד , העיסוק הבלשני הנמרץ בחקר לשון המקרא ובפרשנותו וההשלטה המוחלטת של לשון המקרא על תחום השירה ( שירת החול והקודש ) היו ודאי גורמים מסייעים לכך . על רקע זה אפשר לומר שלמרות הדמיון של כמה משירי ההגות העבריים לקצת מן הרשויות האישיות , יש הבדל ניכר בין שיר ההגות ובין שיר הקודש של הרשות האישית . ההבחנה שעשה דן פגיס בין עמדת הדובר הטיפוסית לשירי ההגות ובין העמדה הטיפוסית 24 עניין זה יידון בהרחבה בפר...
אל הספר