שלושה היבטים מרכזיים של השיח יוכלו להאיר את אופיו המיוחד של הדיבור אל אלוהים במסגרתם של פיוטי הרשויות האישיות : דמות הדובר , דימוי האל אשר אליו פונה הדובר וכוונת הדובר או התכלית שלשמה הוא מדבר אל אלוהים . בהיבטים אלה אני מבקשת לדון להלן בתוך התייחסות אל נושא כללי ועקרוני , נושא הסוגה . במחקר השירה העברית בימי הביניים הסוגה נתפסת בדרך כלל כמערכת של מוסכמות ונדונה כתכלית לעצמה ( מכל מיני בחינות , כגון מוצאה , התפתחותה ותיאור מוסכמותיה . ( תפיסות מודרניות של מושג הסוגה דנות בו גם בהקשר לתגובתו של הקורא אל הטקסט . מכאן נתפסות מוסכמות הסוגה כמערכת של הנחיות המתערבות בתהליך הקריאה של הטקסט ומשפיעות על פרשנותו . משהו מן הגישה הזו משתמע מהערתו הידועה של דן פגיס על פרשנויות מוטעות הנגרמות עקב התעלמות ממוסכמות הסוגה הספציפית . אלא שגישה זו אך מובלעת בדבריו של פגיס , משום שמגמת דבריו היא להצביע על החשיבות שבידיעת מוסכמות הסוגה ( בתחומי התוכן , הניסוח והמבנה ) לצורכי הפירוש ההולם לטקסט , ואין כוונתו להתחקות אחר פעולתה של ידיעה זו על תגובתו של הקורא לטקסט . דבריו הנזכרים של דן פגיס נאמרו בהקשר של ש...
אל הספר