מושגים קבליים שנעשה בהם שימוש ארצי ( למשל , עשר ספירות שבנפש האדם ) כבר מצויים בספרות הקבלית ואלה התפתחו בספרות החסידית . בסיפורי עגנון ניכרת יכולתו של היוצר להכליל מושגים קבליים בתוך טקסט ספרותי , שעיקרם תיאור חיי אנוש והעולם הארצי ולאו דווקא הגות דתית . בחסידות עוטה הטרנספורמציה של המטאפזיקה הקבלית לבוש הגותי ואילו ביצירתו של עגנון לבוש ספרותי לה . בהיות יצירתו של עגנון בעיקרה תיאור של חיי אנוש , מתנתק המושג הקבלי מהקשרו המטאפיזי העיוני , ומתגלגל לתחומים הנוגעים לעולם האנושי . בעוד במקומות רבים ביצירת עגנון שקיעי הקבלה באים בצורתם המקורית , ומשתבצים בתוך הסיפור עצמו , במהלך הטרנספורמציה אין ברוב המקרים זיקה ישירה למקור קבלי מסוים ונפער פער בין ההקשר הראשוני לבין העיבוד הספרותי . יש צורות של טרנספורמציה שמקבילות להן בספרות הקבלה בכלל ובחסידית בפרט , ואילו צורות אחרות של טרנספורמציה הן פרי יצירתו של עגנון . השימוש הארצי במושג הקבלי יכול להיבחן הן מצד התפקיד הספרותי של המושג הקבלי בתוך היצירה הספרותית והן מצד היחס אל מקורו , ובאלה יש כדי לעמוד על רמות שונות של הגלגול שחל בו .
אל הספר