מקובל לזהות את גישת המיצוי הלאומי עם בעלי הפטנטים ועם המדינות המפותחות . זאת , מאחר שגישה זו תואמת את האינטרסים של בעלי הזכויות בפטנט , שכאמור , 112 השוו : סעיף 9 להסכם TRIPS ( לעיל הערה , ( 2 המפנה לאמנת ברן ( לעיל הערה , ( 40 שאינה מעניקה לבעלי זכות יוצרים זכות לשלוט על הייבוא של מוצרים מוגנים . נמצאים בעיקר במדינות המפותחות . " לטענת התומכים בגישת המיצוי הלאומי , אימוץ גישה זו תואם גם את האינטרסים של המדינות המתפתחות , ולפיכך יש לאמץ נורמה 114 בין לאומית האוסרת ייבוא מקביל של תרופות מוגנות בפטנט . מיצוי לאומי מאפשר ליצרני התרופות לפעול באמצעות משווקים בלעדיים במדינות שונות . כך יכולות חברות התרופות לגבות מחירים שונים בעבור התרופות במדינות שונות , מבלי שהן צריכות לחשוש שתרופה המשווקת במדינה אחת תיובא למדינה אחרת . כפי שנטען , כך ניתן להתאים טוב יותר את המחיר ליכולת הכלכלית של ציבור הצרכנים בכל אחת מהמדינות . תחת משטר של מיצוי לאומי , יצרני התרופות אינם חוששים למכור תרופות מוגנות בפטנט במחירים נמוכים למדינות מתפתחות , בידעם שהם יכולים לכסות על העלויות הגבוהות של המחקר , הפיתוח והרישוי...
אל הספר