ברור אפוא כי אף האוסרים להגיה סבורים כי יש מקרים שבהם ניתן להגיה . לעתים , הצדיקו החכמים את מעשיהם ונימקו מה טעם ראו להגיה . לעתים פסחו על הנימוק , וכנראה סמכו על הלומד שיבין את טעמם . נימוקים אלו הם למעשה כללים , שעל פיהם נוכל לקבוע באלו תנאים מותר להגיה . לפיכך יש בכללים אלו חשיבות , ולכן מצאתי לנכון לאוספם כאן . ( א ) טעות ודאית כתב ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי : " והא דכתב הרמב"ן בחידושי בתרא פ' יש נוחלין שהגהת ספרים מסברא עבירה חמורה וראוי לנדות עליה , היינו בדבר שאינו טעות ברור ואפשר לקיים גירסת הספרים ... אבל בדבר פשוט אדרבה חובה לתקנו כדאיתמר בשני מכתובות ספר שאינו מוגה א"ר אמי עד ל' יום מותר להשהותו לאחר ל' יום אסור להשהותו . וכן כתב גם רמ"ע מפאנו : " "וא"כ בלשון ההגהה " צריך למחוק מלת אובד ולתקן במקומה עובר , ומה שהזהירנו ר"ת ז"ל = ] כ"כ כל כך ] שלא להגיה וכר , פשיטא שלא נתכוון על דברים מבוארים וגלויים כאלה . " ובדומה לכך כתב ר' חיים יאיר בכרך : " "הן אמת דקשה מאוד להגיה ולשבש הספרים מ"מ היכא דמוכח ודאי שרי " . " לאמור , מותר להגיה כאשר ברור שהטעות היא אכן טעות ודאית . אלא שקביע...
אל הספר