נפתח בדבריהם של החכמים הקדומים יותר , שהתייחסו לעניץ ההגהות , הלוא הם חכמי המזרח שפעלו סמוך לגירוש . יש לציין , כי החכמים הללו לא הזכירו שהאיסור להגיה נובע מחמת חרם או תקנה . אפשר שהם הכירו את החרם , אבל לא מצאו לנכון לציץ זאת . אפשרות אחרת היא שכתבו כן מצד הסברה בלבד , וכמו שמצאנו כן אצל כמה ראשונים עדין לא נדפסו תשובות הרשב"א ז"ל ואני מצאתי אותם בכתיבת יד במדרש [ היינו : בבית המדרש של - יש '' ש ] כמה '' ר אדון שמואל בנבנשת ז"ל , כשראה אותם מורי בפסקי כתב אלי שאחזור ואעתיק אותם מן הספר ואחתום עדים עליהם ואשלחם אליו . " לפגעו נוהג מקובל בתקופת כתבי היד . היינו , אין לסמוך על תשובה הלכתית ללא אישור מוסמך שאכן כך נכתב בה , ויש הרבה ראיות למנהג זה . לפיכך ביקש ר '' י טאייטאצק מתלמידו כי יחתים עדים על כתב היד , כדי שלא יבוא מישהו ויטען כי התשובה מזויפת . אפשר שהרשד"ם עצמו היה אחד מהם . לא הבאתי מקרה זה אלא להראות שאף שאנו נמצאים כבר בתקופת הרפוס , הרי כל עור שתשובות הרשב"א לא נדפסו , רינן כדין כתב יד . בנושא זה כתב רח"ח מדיני בספרו שדי חמד , אסיפת דינים , מערכת ה' אות , 'א וציץ לרוב הספרות...
אל הספר