בפרק שני סעיף ח , ראינו שרוב האחרונים סבורים שאיסור השהיית ספר שאינו מוגה , אינו מחייב את בעל הספר לבדוק את הספר שברשותו ולראות אם יש בו טעויות . רק כאשר נמצאו טעויות בספר , ובכך נחשב הספר מעתה ואילך לספר שאינו מוגה , מתחייב בעל הספר לבדוק אם אין בספר טעויות נוספות , ולוודא בכך שלא יעבור על איסור השהיית ספר שאינו מוגה . אבל כל זמן שלא נמצאו בספר טעויות , לא חלה חובה על המחזיק בו לבודקו , והוא יכול לצאת מנקודת הנחה שהספר שברשותו הוא ספר מוגה . רק ר' יונה לנדסופר פסק שאדם חייב לבדוק את הספר שברשותו ולראות שאין בו טעויות , ואם לא עשה כן הריהו עובר על איסור השהיית ספר שאינו מוגה . מחלוקת זו קיימת בתקופת כתבי היד . ברם בתקופת הדפוס גם ר' יונה סבור שאין בעל הספר צריך לבדוק את הספר . אלו דבריו בספרו בני יונה ' : ואף גם בש"ס ופירושן מספרי הפוסקים [ יש להגיה ] אלא בסתמן א "צ להגי"ה כיוון שנדפסו יש להן מגיהים בדפוס אבל כל שמצא בהן טעות יראה להגי"ה אותן ממעותיהן כיוון שמהן מורין הוראה בישראל . וכן שלא יגיה"ה שום ספר מסברת 2 עצמו כי אם בראיה ברורה שיש בו טעות או טעות דמוכח ליה . לדבריו , חובת ההגה...
אל הספר