נוכחנו לדעת כי ר"ת יצא בחריפות רבה כנגד המגיהים שמחקו בספרים , אף אם הם היו חכמים מפורסמים . לדבריו , מותר להגיה רק אם אין מוחקים בספרים , וזאת עושים בשני אופנים : האופן הראשון הוא , שההגהה מוסיפה על הנוסח שלפנינו , האופן השני , שההגהה נעשית בפירוש . נותר לנו לעקוב עתה אחר פעולותיו של ר"ת עצמו בהגהת הספרים , ולראות אם קיים הוא עצמו את מה שדרש ממגיהים אחרים . במסכת סוכה , לד ע"ב , כתבו התוס' ד"ה תהא לקיחה : ובהקומץ רבה ( מנחות כז ע'יא ) מסיק דהא דמעכבי אהדדי לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין ... ור"ת הגיה בספרו לא שנו דמעכבין משום תמה אלא שאין לו אבל יש לו תמה הוא . ועל כך כתב מהר"ם לובלין בחידושיו : פי' כתב פי' זה בגליון ספרו לא שהגיה בלישנא דגמ' דבר מה , אבל באשר ] י" רא"ש שם סי' יד ] כתב שר"ת הגיה הספרים , ולפי הגירסא שלפנינו במנחות לא מצינו שמגיה כלום , ע"ש . למדנו מדבריו , כי יש אפשרות לומר שאף ר"ת עצמו כשהגיה , לא הגיה בספרים ( היינו , ספרי תלמוד בלשון רבים , כלשון הרא , ( ש" אלא רק בגליון ספרו הפרטי . דומה כי מהר"ם חש בקושי , כיצד היה יכול ר"ת להגיה בו בזמן שהוא עצמו התנגד ...
אל הספר