שני חכמים גדולים שהיו בצפון אפריקה , במחצית השנייה של המאה השמינית לאלף החמישי ( מחצית הראשונה של המאה הי , ( א" כתבו פירושים לתלמוד . האחד הוא ר' חננאל ב"ר חושיאל , והשני הוא ר' נסים ב"ר יעקב . ר' חננאל פירש את כל התלמוד , וחלק מפירושו מצוי בידנו כיום . עיון בפירושו מראה כי ר"ח מתייחס לעתים רחוקות לעניין נוסח , ובדרך כלל כשהוא עושה כן , הוא בא להוציא מכלל טעות . כך מצאנוהו אומר " : "זו השמועה משובשת היא בנוסחאות אבל אנו נסחנוה מן הנוסחה שבאה מבבל וכן סידורה . " וכעין זה כתב במקום אחר : "ואיכא דטעו בגירסא דהאי ברייתא וגרסי וכו' ואי איכא דשטיף וכר טעות גדולה היא . " ובמקום אחר .- "ומשום דאית טעותא בנוסחאות בהא שמעתא כתבנא כולה . " אבל מצאנו שר"ח מעיר על עניין נוסח בלי 27 להדגיש שבא להוציא מכלל טעות . כך כתב : "יש נוסחא אחרינא לדברי הכל להריח אסור , " או : "תני רב יוסף ארבע מדורות אין צריכות רוב של זפת א"ס של גפת . " הראשונים כותבים הרבה פעמים "וגירסת ר' חננאל , " או "ור"ח גריס" וכד , ' וברור כי אין כוונתם לומר שר"ח הגיה כן בגמרא . כל שרצו לומר הוא , כי מדבריו עולה שהנוסח שלו בתלמוד היה ...
אל הספר