ראינו כי המחברים היו מודעים לאפשרות שנפלו שגיאות בספריהם , וביקשו מן המעיינים לתקנן . ברם לא כל המחברים נהגו כך . יש מחברים שאמנם היו מודעים לאפשרות כי טעו , אבל אין הם מבקשים מהמעיין לתקן את ספרם . הם מתנצלים על טעות אפשרית , מוסיפים בקשה כי ידונום לכף זכות , ועוד דברים באותו עניין , אבל אין בקשה לתיקון . נראה כי הטיעונים שהעלינו לעיל , כנגד תיקונים על ידי חכמים או מעיינים , היו לנגד עיניהם , ולפיכך לא ביקשו זאת . על פי האמור נבין דברי כמה מחברים בהקדמותיהם . כך כתב ר' אברהם ב"ר נתן הירחי בהקדמתו לספר המנהיג , מהד' רפאל , עמ' יא : והנני משביע בשם אדון כל העולם לכל הקורא בספרי זה והמביט בו אם מצא ימצא כשגגה היוצא מלפני השליט , לגנון והציל פסוח והמליט ולנשוא עון ולעבור על פשע , ולא להתעולל עלילות ברשע , כי אין משפט מות לאיש נודד ממקומו כי יחטא במבטא אף כי אין צדיק pxn אשר לא יחטא , והדן אותו לכף זכות כפי כחו וחכמתו ודעו ישא ברכה מאת ה' וצדקה מא-להי ישעו . ברור כי ר' אברהם התכוון כאן לשגיאות שייתכן ששגה בהן , ואץ להאשים בהן איש מלבדו . אין הוא מבקש מהמעיין כי יתקנן , כנראה מהטעם שכתבנו ל...
אל הספר