פרק שבעה עשר "אדם חשוב שאני"

1 מקורות הלכה שונים מבחינים במפורש בין כל אדם לבין אדם חשוב , אך יש שהבחנה זו אינה מפורשת במקור עצמו . כאשר סוגיא מצאה כי אחד מן החכמים נהג , או שנהגו בו , 2 בניגוד למפורש באותו מקור היא יישבה את הסתירה באמרה : "אדם חשוב שאני . " תירוץ 4 3 זה מצוי ארבע עשרה פעם בבבלי ופעם בנוסח "שאני ... 'ר דאדם חשוב הוא , " ותמיד הוא נאמר על ידי הסתמא דגמרא . אמנם בשבת קמב ע"ב מפורש שאביי ורבא החמירו על עצמם לגבי טלטול בשבת , וכל אחד מהם תלה את הדבר בכך ש"אדם חשוב אנא . " אבל בכל הסוגיות שתירצו "אדם חשוב שאני" לא מצאנו שהחכם בעצמו מפרש את נוהגו משום היותו אדם חשוב . ואכן , על פי העיון בסוגיות אלו ובמקבילותיהן מתברר , שהטעם לנוהגו של החכם לא היה דווקא משום היותו אדם חשוב , אלא ברוב המקרים יסודו בשיטה שונה מזו המוכרת לבעל הסוגיא . להלן נעסוק בסוגיות אלו ובמקבילות בבבלי ובירושלמי כדי לעמוד על הטעם המקורי , שהביא את החכם לנהוג בניגוד למקור המצוי בסוגיא . בירורים אלו אף יבהירו כמה מדרכי הסתמא דגמרא וכפי שמשתקפים בסוגיות אלו . בהבאת הסוגיות נציין רק לשינויי גירסאות הנוגעים לענייננו ונדון בהן לפי סדר הש . ס"...  אל הספר