בסוגיית הבבלי , מנחות נו -ב"ענז ע"א , מובאות כמה הלכות של אמוראים על אופני הצלייה בשבת שמתחייבים עליהם חטאת . הסתמא דגמרא , תוך ביאורו את דברי ר' יוחנן ו "הניח בשר על גבי גחלים היפך בו חייב לא היפך בו פטור , " קובע ן "וקמ"ל רכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לא כלום הוא . " ומכללא , שצלייה גמורה היא צלייה להתחייב בה אף מצד אחד . ביאור זה מגביל שלא לצורך את דברי ר' יוחנן , שעל פי פשוטם הוא פוטר אם "לא היפך בו" אף בצלייה גמורה , והוא גם גרם לכך , שמימרת רבא שם התפרשה שלא כפשוטה על ידי הראשונים . אך בטרם נבוא לבירורה של סוגיא זו , כדי לעמוד על משמעותם המקורית של דברי האמוראים , נביא מספר מקורות מן הבבלי ומן הירושלמי , העוסקים בבישול ובצלייה " כמאכל בן דרוסאי . " את המקורות נביא תוך ציון שינויי הגירסאות הנוגעים לענייננו . בישול בשבת כמאכל בן דרוסאי בירושלמי שבת פ"א ה"י , ד ע"ב מובאות שתי מימרות של ר' יוחנן בעניין בישול בשבת כמאכל בן דרוסאי : רבי ביבי בשם רבי יוחנן 1 תבשיל שור שנתבשל כאכילת בן דרוסאי מותר להחזירו על גבי כירה קטומה ותייא כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן השופת את הקדירה על גבי ...
אל הספר