דברי שמואל : "הניח ישראל בשר על גבי גחלים ובא גוי והפך בו מותר , " התפרשו על ידי הסתמא דגמרא בסוגיית הבבלי , ע"ז לח ב"ע-א"ע , בדרך שאינה הולמת את פשוטם . על פי פירוש זה של הסוגיא פירשו הראשונים מקורות נוספים המובאים בסוגיא , וביניהם את מימרת רבינא : "הלכתא הא ריפתא דשגר גוי ואפה ישראל א"נ שגר ישראל ואפה גוי א"נ שגר גוי ואפה גוי ואתא ישראל וחתה בה חתויי שפיר דמי . " כתוצאה מכך נחלקו ראשונים אף בשאלה אם אפשר לבסס על מימרא זו את ההיתר לאכול מפת שאפאה גוי אם ישראל סייע באפייתה , ואפילו על ידי השלכת קיסם לתנור , כנאמר בחילוק ל , החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל ( מהדורת מרגליות , עמי : ( 84 " א"מ אוסרין פת שאפה גוי ואוכלין פת גוי ובלבד שיהא ישראל משליך עץ בתנור ובני א"י אוסרין . " להלן נדון בסוגיא דלעיל כדי לעמוד על משמעותם הראשונית של המקורות , שאותם נביא תוך ציון שינויי הגירסאות הנוגעים לענייננו . בבבלי שם נאמר : אמר רב יהודה ' אמר שמואל הניח ישראל בשר על גבי גחלים ובא גוי והפך בו מותר 3 2 היכי דמי אילימא דאי לא הפך ביה הוה בשיל פשיטא אלא לאו דאי לא הפך לא הוה בשיל אמאי מותר 4 בישול...
אל הספר