הסתמא דגמרא בע"ז לח ע"א מפרש את דבריהם של רב , ר' יוחנן ורבינא מתוך הנחה , שלדעתם דבר שנתבשל בפועל על ידי גוי אין בו משום איסור בישול גוי , אם הגוי לא התכוון כלל לבשל . אולם , לא רק שלא הובא בסוגיא כל סיוע להנחה זו , אלא שהיא מעוררת קשיים רבים . להלן נדון בסוגיא כדי לעמוד על משמעותם הראשונית של המקורות , שאותם נביא תוך ציון שינויי הגירסאות הנוגעים לענייננו . בבבלי שם נאמר : אמר רב בתנא ' אמר רב גוי שהצית את האור באגם כל החגבים שבאגם אסורין 2 ד"ה אילימא דלא ידע הי טהור והי טמא 3 מאי איריא גוי אפילו ישראל נמי 4 אלא משום בישולי גוים 5 כי האי גוונא מי אסיר 8 7 6 והאמר רב חנן בר אמי א"ר פדת א"ר יוחנן האי גוי דחריך רישא שרי למיכל מיניה אפילו מריש אוניה 10 אלמא לעבורי שער קמיכוין ה"נ לגלויי אגמא קא מיכוין 1 בתורת הבית לרשב"א , בית שלישי שער שביעי ( להלן : תה , ( ב" עמ' : 190 "כהנא . " 2 בכי"פ : "מאי טעמא אילימא משום דמיחלפי ולא ידע הי טהור והי טמא . " וברא"ש , פ"ב סימן ל : , "ט"מ " במקום . "ד"ה" וכן בתה"ב . 3 ברי"ף : "פשיטא מאי , ... ובהגהות מא"י שם : "תי' פשיטא רשום למחוק . " אבל היא מצויה ג...
אל הספר