הדרשה של ר' שמעון בן יוחאי בירושלמי שבת פ"א ה"ד , ג ע"ג וע"ז פ"ב ה"ט , מא ע"ד , והדרשה של ר' יוחנן בבבלי שם לז ע"ב מתפרשות , לדעת המפרשים , כבאות לבסס על הכתובים את האיסור על "כל דבר שבישלו גוי ואפילו בכלי טהור ' . " אולם מתוך העיון במקורות מתברר , כי בדבריהם של תנאים לא נזכר כל איסור מיוחד על בישולי גויים . כפי שנראה , אף מדברי אמוראים הדנים ב"בישולי גויים" או ב"תבשילי גויים" אין להסיק שלדעתם גזרו חכמים על בישולו של הגוי . אדרבא , הכללים של רב , וכגון אלו המובאים בבבלי שם לח ע"א : "כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוים" ו"כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי גויים , " אינם מתיישבים עם ההנחה שחכמים גזרו על "כל דבר שבישלו גוי . " על פי הנחה זו גם לא נתבארו כראוי ההגדרות "כמות שהוא חי" ו"שולחן מלכים . " הראשונים , המניחים את קיומו של איסור מיוחד על בישולו של הגוי נחלקו מאוד על 5 4 3 2 הגדרתו וטעמו של האיסור , וכן על זמן קביעתו והיקף תחולתו . ואף מחלוקות אלו 1 לשון רש"י , ע"ז לה ע"ב , ד"ה והשלקות . לפי מסקנת הסוגיא בבבלי , גם ר' יוחנן אינו דן אלא באיסור "...
אל הספר