על סוגיית הבבלי ע"ז לו ע"א מעיר הריטב"א בד"ה וסמכו : "ובכולה סוגיין ליכא הפרישה בין כל ישראל לרוב ישראל דרובו ככולו . " אולם במקורות עצמם , בהלכות אחדות הנוגעות לתקנות ולגזירות בית דין , קיימת הבחנה ברורה בין "כל ישראל" או "ציבור , " לבין "רוב ישראל" או "רוב ציבור , " ועל כן ראה הריטב"א צורך להעיר על כך . הבחנה זו עומעמה בסוגיות אחדות , ובאחרות טושטשה כליל על פי הכלל "רובו ככולו . " ובכך נוצרו קשיים בהבנת דברי תנאים ואמוראים . נדון אפוא בהלכות אלו הנוגעות לתקנות בית דין , כדי לעמוד על משמעותן המקורית ועל השינויים שחלו בהן . נפתח בסוגיית הבבלי לו ע"א ו 1 ור' יהודה הנשיא היכי מצי למישרא תקנתא דתלמידי שמאי והלל והתנן אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין 2 ועוד הא אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן בכל יכול לבטל בית דין דברי בית דין חבירו חוץ משמונה עשר דבר שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו 5 4 3 אמר רב משרשיא מה טעם הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל הרמב"ן ד"ה הא דאמרינן ג"ה" ; לה א"ה ר' יהודה הנשיא היכי מצי מבטל תקנתא דתלמידי הלל ושמאי וה ... פ" ואיכא ...
אל הספר