על פי סוגיית הבבלי ע"ז ח ב"ע-א"ע , אסור לו לישראל לאכול עם גוי דווקא ב"משתה לבנו" של הגוי , או בסעודה שהוא עורך "מחמת הלולא . " זו גם דעתם של אמוראים שונים על פי הסוגיא המצויה לפנינו . אולם , כפי הנראה , הברייתא עצמה — שעליה מתבססת מסקנתה של הסוגיא — סוברת , שכל אכילה עם הגוי בצוותא אסורה , ולאו דווקא במשתה לבנו . כך עולה גם ממקורות תנאיים אחרים . וכנראה , אף האמוראים שהובאו בסוגיא אינם מגבילים את האיסור שבברייתא . נעסוק בסוגיא זו ובמקורות מקבילים , כדי לעמוד על שיטתם המקורית של תנאים ואמוראים בנידון . נדון גם כן בטעם אפשרי שהביא את הסתמא דגמרא לפרש את הברייתא שלפניו שלא במובנה המקורי . בהבאת המקורות נציין את חילופי הגירסאות הנוגעים לענייננו , ונפתח בסוגיית הבבלי דלעיל תניא רבי ישמעאלי אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הן כיצד גוי שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים 4 שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו 1 בכי"מ , בכי"ס , בכי"פ ובר"ח : "ר' שמעון בן אלעזר . " וכן ברי"ף ו ברא"ש : ש"ר" בן אלעזר...
אל הספר