בפרקים הקודמים הראיתי כי ההלכה התלמודית - המצויה במשנה , בתוספתא ובסוגיות התלמודיות - מאמצת את תפיסת המלכות המוגבלת , והצבעתי על הטעמים העומדים ביסוד אימוץ מודל המלכות הזה ועל הקשרים נוספים שתפיסה זו משתלבת עמם . הראיתי שאימוץ מודל המלכות המוגבלת כרוך בדחייה ( לעתים מפורשת , לעתים מובלעת ) של שני המודלים האחרים ; אולם מודלים אלה - התאוקרטיה הישירה והתאולוגיה המלכותית - לא נעלמו מן הספרות התלמודית . הם נרמזים ( לעתים במפורש ) במדרש ובמקורות אחרים שכבר נידונו לעיל , ומתבטאים באופן ברור במקורות שיידונו להלן . בפרק הקודם הבאתי מקורות , המטעימים את הכורח בשלטון מרכזי לשם השלטת חוק וסדר . ניתן למצוא אצל חז " ל גם מקורות , המבטאים תפיסה המתנגדת למלכות וגורסת משטר אנרכי , ולעתים - תאוקרטיה ישירה . מקורות אלה , השאובים כולם מן האגדה , מבטאים תפיסה הפוכה מזו העולה מן המקורות ההלכתיים . בדברים רבה מצוי מגבש של כמה דרשות , המשקפות הלך רוח זה : ( ו ) 'כי תבא אל הארץ ' וגו ' [ ... ] רבנין אמרי : אמר הקב " ה לישראל : בני , כך חשבתי שתהיו חירות מן המלכיות , שנאמר : 'פרא למוד מדבר , ' כשם שהערוד הזה גד...
אל הספר