משנת סנהדרין קובעת : ' המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו' . הלכה זו , שבה נפתח במשנה הדיון בעניין המלך , קובעת נתק בין המלך לבין מערכת המשפט . מצד אחד 'המלך לא דן , ' כלומר הוא איננו יושב כשופט בהליך שיפוטי , אולם ו משנה , סנהדרין ב , ב ; וראו גם מדרש תנאים ) ד 0 מהדורת הופמן , ( עמ' ; 104 משנה , הוריות ב , ה ; ירושלמי , סנהדרין ב , ג ( כ ע ;( א " ירושלמי , הוריות ב , ו ( מו ;( ד"ע דברים רבה שופטים ה , n ( מהדורת ליברמן , ( עמ ' ; 98 מדרש תחלים י , ב ( מהדורת בובר , ( עמ' ; 125 וראו ספרי זוטא לדברים יז , יה ( מהדורת כהנא , ( עמ' ; 262 יט , יז , עמ ' ; 282 כא , ב , עמ ' . 293 2 מובן שאין זה מקרי , שההלכה כי המלך לא דן ואין דנים אותו פותחת את ההלכות בעניין המלך במשנת סנהדרין ; דבר זה נגזר מן העניין שבו עוסקת המסכת בפרקיה הראשונים , כלומר בתי הדין השונים ( של שלושה , של עשרים ושלושה , ושל שבעים ואחד - הוא הסנהדרין ) וסמכויותיהם . אגב הדיון בבתי הדין האלה , שבהם עוסק פרק א , מובאות ההלכות בעניין סמכויותיהם של בתי הדין לגבי הכוהן הגדול ( סנהדרין ב , א ) ולגבי המלך ( שם , ב . ...
אל הספר