ציינתי לעיל את הניגוד לכאורה שבין 'חוקת המלך ' בשמואל לבין ההגבלות על המלך המצוינות בפרשת המלך שבדברים . כזכור , בדברים יז , טז-יז נאמר : 'רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה ' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד . ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד ;' ואילו מדברי שמואל עולה כי אין על המלך מגבלות במה שהוא יכול ליטול מן העם כדי להגדיל את צבאו ולהרבות את רכושו . אמנם שמואל אינו מזכיר את עניין הנשים , ברם קשה שלא לחוש במתח ( אם לא בניגוד ) שבין ה ' חוקה ' שהוא פורש לבין הוראות ספר דברים - לפחות בעניין הסוסים ( כלומר היקף הצבא ) והכסף והזהב . בספרי דברים נדרשו המגבלות בעניינים אלה שבספר דברים באופן הבא : ' רק לא ירבה לו סוסים , ' יכול לא ירבה למרכבתו ולפרשיו ? תלמוד לומר : 'לו , ' לו אינו מרבה אבל מרבה הוא למרכבתו ולפרשיו , אם כן למה נאמר 'למען הרבות סוס ? ' סוסים בטלים . מנין אפילו סוס אחד והוא בטל כדיי הוא שיחזיר את העם למצרים ? תלמוד לומר : 'רק לא ירבה לו סוסים ולא ישוב . ' ' וכסף וזהב לא ירבה לו מאד , ' יכול לא ירבה לו כדי ליתן לאפסניאל תלמו...
אל הספר