תפיסה אחת המצויה במקרא שוללת את מוסד המלוכה , ולמעשה מתנגדת לרעיון הריבונות האנושית במישור הפוליטי . לפי תפיסה זו המלכות מיוחדת לאל , והעברת תפקיד המלך לבן תמותה היא כעין האלהה ( דאיפיקציה ) וכמוה כעבודה זרה . תפיסה זו גורסת אפוא כי האל הוא המלך . הניגוד שבין מלכות האל לבין מלכות בשר ודם עולה במקרא באופן המובהק והברור ביותר מדברי גדעון ל'איש ישראל' בספר שופטים , כשאלה פנו אליו כדי שימשול ( כלומר ימלוך ) עליהם ואף יקים שושלת . אל פנייתם - 'משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מחן' - משיב גדעון : 'לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם ה ' ימשל בכם' ( שופטים ח , כב-כג . ( תפיסה דומה עולה מדברי האל לשמואל בפרשת המלך שבספר שמואל . בתשובה לפניית 'כל זקני ישראל' אל שמואל - 'שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים ' - ולאחר שזה מעביר את בקשתם לאל , עונה לו האל : 'לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם . ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם לך ' ( שמואל א ח , . ( ח-ה התפיסה כי האל הוא המלך מצויה במקרא בספר שופטים . ספר זה , לפחות בחלקו הראשון , ...
אל הספר