" למעלה מעשר שנים אני טוען בפניכם , " אמר לשופטים עורך הדין חסן ג'בארין , "ומעולם לא שמעתם אותי אומר כאן שהחלטה מנהלית היא גזענית . תמיד השתמשתי במונח אפליה , ולא משום הרתיעה , אלא מסיבות מקצועיות . אבל הפעם , לראשונה , אינני יכול להסתפק בטענת אפליה , כי הפעם , כמו שמנעו בארצות הברית מהשחורים לעלות על אוטובוסים בגלל שהם שחורים , גם כאן מונעים איחוד משפחות מהערבים רק בגלל שהם ערבים , ולא משום שזה מיטיב עם היהודים . " לצדו של ג'בארין ישב באולם עמיתו עורך הדין מורד אל סאנע . "תסתכלו עליו , " אמר ג'בארין לשופטים , "הוא לובש גלימה , כמוני כמוכם , ורק משום שהוא ערבי , בדואי מהנגב , מונעים ממנו לחיות עם אשתו . " אל סאנע , עורך דין בסניף באר שבע של עדאלה , קיבל שנתיים קודם לכן מלגה כדי להשתתף בסמינר אזורי בקנדה , שכותרתו היתה "דו קיום ושלום . " אל סאנע היה נציג במשלחת הישראלית לתוכנית , ושם הכיר נציגה פלסטינית , מרצה באוניברסיטת אל קודס וביר זית . השניים ישבו יחד בדיונים ודיברו על שלום בין העמים , והתאהבו והחליטו להינשא . במטוס , בדרך הביתה לישראל , הוא שמע שחוק האזרחות ( הוראת שעה ) עבר בכנסת...
אל הספר