מאז פתחה קבוצת רמת השומרון בתחילת 1943 את הגוש הדרומי של הקבה"ד ועד למחצית השנייה של שנת 1946 לא נקט הקבה"ד פעולה של ממש להשלים את הגוש הדרומי שלו , מסיבות הקשורות בסדרי עדיפויות בעבודת הקבה"ד בשל תנאי השעה ואופיה . מתחילת שנות ה 40 הוברר כי שיטת ההיאחזות היא הדרך שנוקטים המוסדות ביישובם של השטחים החדשים שרכשה הקק"ל . שיטה זו , שהיתה "היפוכו מן התוכן 44 הנתון במושג התיישבות , " שוב לא אפשרה התיישבות מלאה ביישוב קבע של כל הגרעין על פי תכנית משקית המצוידת בציוד מלא . עיקרה של השיטה החדשה היה השקעה מזערית בכל נקודת יישוב כדי להקים נקודות רבות ככל האפשר באמצעים המצומצמים שעמדו לרשות המוסדות . למעשה היתה ההיאחזות המשכה של "חומה ומגדל , " והיא גובשה במוסדות גם משום תנאי המלחמה והאמרת המחירים וגם בשל הצורך המדיני הדוחק לקנות אחיזה בשטחי אדמה שנרכשו או שעמדו להירכש . ההיאחזות לא היתה אלא התחלה של התיישבות — תקיעת יתד והקמת מחנה חלוץ בידי מספר מזערי של חברים , שאפשר להשיג מידה מינימלית של ביטחון ושל אפשרות קיום מן הקרקע או מן העבודה — ומכאן גם ההכרח לפלג את הקבוצות 45 המועמדות להתיישבות . גם ה...
אל הספר