רעיון ריכוזה של ההתיישבות הדתית בגושים טריטוריאליים משלה , הושמע כבר במחצית השנייה של שנות ה 20 ובמחצית הראשונה של שנות ה , 30 בעת שהפוהמ"ז פעל לייסוד מושביו הראשונים . יותר משהושמעו נימוקים בעד הריכוז , הם הושמעו נגד פיזור היישובים "בכל אזורי ההתיישבות 'הפורקת עול . "' כך דובר על ההשפעה השלילית שנודעת לסביבה החופשית על היישוב הדתי , ובייחוד על הצעירים שבו , וכן דובר על הקושי לפתח מערכת קשרים וסיוע הדדי בין היישוב הדתי לשכנו שאינו דתי . ואולם באותן שנים לא קבע הפוהמ"ז כל מדיניות להקים את יישוביו בגושים . הפוהמ"ז התמקד באותו הזמן בעצם האפשרות להתיישב ובמאבק עיקש על זכותו לכך . התנאים גם לא אפשרו לפוהמ"ז לרכז את מושביו . ואכן הפיזור ולא הריכוז הוא המאפיין את תפרוסת מושבי הפוהמ"ז באותן שנים . גיבושה של מדיניות התיישבות גושית דתית מקורה וראשיתה בקבה"ד ולמעשה בקבוצת רודגס — בעת שהקבוצה עשתה מאמצים לקנות אחיזה בעמק בית שאן . מדיניות התיישבות גושית בקבה"ד פירושה ... " לכוון את פעולת התישבותנו ככה שקבוצותינו לא תלכנה להתיישבות באופן מקרי , באיזה שהוא מקום פחות או יותר מתאים מבחינה משקית , כי...
אל הספר