ניתן להציע פירוש אחר לשיטת הרמב " ם בסוגיה שלנו . לדעתו , האיסור להיכנע לדרישת הגויים ולמסור אשה להיטמא אינו חלק מדיני עריות . והאיסור להיכנע ולמסור אדם להריגה אינו מבוסס על חומרת האיסור של שפיכות דמים . איסור המסירה בשני המקרים הוא חלק מדיני קידוש השם . הסבר זה עולה ממהותם של שני הדינים וכן ממיקומם בפרק החמישי של הלכות יסודי התורה , שמצוות קידוש שם שמים היא עיקר עניינו . כבר עמדנו על כך שהאיסור למסור אשה להיטמא אינו מוגבל למסירת אשת איש או כדומה . גם אשה פנויה , שאינה ערווה , לא תימסר . וכן לעניין האיסור למסור אחד להריגה . אם בני הסיעה ימסרו אותו לגויים , שיהרגו אותו , הם לא יעברו עבירת רצח . לא המוסרים שופכים דמו , הגויים הורגים אותו . וכנראה שגם אינם צד עקיף לרציחת הנמסר . פשוטו של המקרה הוא שהגויים יכולים לקחת בכוח את מי שהם דורשים . המקורות אינם מבחינים בין מקרה כזה לבין מקרה שבו אין הם יכולים לקחת אחד בלא שיתוף פעולה של יתר בני הקבוצה . הדרישה באה רק להקל עליהם את המשימה . כך היה כנראה גם במקרה של שבע בן בכרי בספר מלכים . וכך הסביר רבי יהודה את דברי האשה שיעצה למסור אותו לדורשים ...
אל הספר