המשנה במסכת תרומות אומרת : . נשים שאמרו להם עובדי כוכבים ומזלות : "תנו לנו אחת מכן ונטמאה , ואם 4 ו משפט כהן ( ירושלים תשמ " ה ) שיב . 15 שם , בעמי שמ . 16 שם , ת , יב . לאו הרי אנו מטמאים את כולכן , " יטמאו את כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל . וכך נפסק להלכה " . אסור למסור את האחת להיטמא אף כדי להציל את יתר הנשים מלהיטמא . לכאורה , דין זה דוחה את הטענה שהזכרנו למעלה , שלפיה מותר להקריב את האינטרס של היחיד ולפעול בדרך המקטינה את הנזק במצבים שבהם אינטרסים של יחיד מתנגשים עם אלה של קבוצה או ציבור מסוים . בקשר לדין זה יש לשאול : מה גדרו ומה יסודו ? האם העובר עליו ומוסר אשה להיטמא כדי להציל את יתר הנשים עובר עבירה ספציפית על דיני האישות של ההלכה - בעקיפין לפחות , אם לא במישרין - או האם הלכה זו מבוססת על שיקולי מדיניות בנוגע לתגובה הרצויה על הדרישה המדהימה הפוגעת ביסודות המוסר האישי והחברתי ? ואם מדובר בעבירה מתחום דיני האישות , באיזו עבירה מדובר ? הרי דין זה האוסר מסירת אשה להיטמא הוא כללי ורחב ואינו מוגבל למקרים שיש בהם איסור של עריות . ואם עניינו של איסור המסירה הוא מדיני האישות , היה ...
אל הספר