ככלל , הטעות נחשבת ל"שוגג " במשפט העברי . יש אומנם מקרים שבהם הטעות היא בלתי נמנעת . למשל , כאשר לא היה אפשר לבדוק את מצב הדברים עד תומו או כאשר הנסיבות הן כאלה שלא היה עולה על דעת הבריות לבדוק את הדברים בצורה קפדנית יותר . העובר עבירה מחמת טעות מסוג זה מנוקה מכל אשם . הדבר נחשב לאונס או קרוב לו . אולם מקרים כאלה נדירים . במקרים רבים היה העובר יכול לבדוק את הנתונים ביתר הקפדה , אך הוא לא בדק אותם די הצורך . מקרים אלה הם "שוגג " . " שוגג הוא דרגת אחריות שיש בה אשם . מובן כי מידת האשם בשוגג פחותה מזו של 17 סיכום חלק מן המקורות נמצא אצל אהרן אנקר הכרח וצורך בדיני העונשין ( רמת גן ( 1977 58-ו 55 ו . ראה הדיון המעמיק בסוגיה במאמרו של אריה אדרעי , המוזכר בהערה 12 למעלה . הדמיון למושג "רשלנות " במשפט המודרני ברור לעין . בכל זאת , אנו מהססים להשוות את המושגים לגמרי . אין במשפט העברי מושג זהה ל"אדם סביר" או "אדם מן היישוב . " נראה לנו שקנה המידה לאשם ולאחריות במשפט העברי חמור וקפדני מזה של המשפט המודרני . במשפט המודרני שוקלים זה מול זה את האינטרסים המתחרים . אך העניין העומד על הפרק במשפט העברי ...
אל הספר