עד כה עסקנו בפירוש דברי הרמב " ם לאור דבריו עצמו , ביד החזקה ובמורה נבוכים . נביא עתה שני מקורות חיצוניים התומכים בדעה שהסמכות הפלילית של המלך רחבה מעבירת רצח , וקשה להשתכנע שהרמב"ם התעלם מהם . כבר ראינו את דברי הרמב"ם בספרו מורה נבוכים שהמלך מגן על החברה מפני עבירת גנבה ושוד . והנה , בספר שמואל ב יש תיאור דרמטי של הביקורת החריפה שהטיח נתן הנביא במלך דוד על מעשיו בפרשת בת שבע ואוריה תחתי " . בתחילת דבריו הסווה הנביא את הביקורת האישית שלו באמצעות הסיפור שהציג על כבשת הרש . דוד הגיב על מעשה העוול שבסיפור בחומרה רבה : "ויחר אף דוד באיש מאד , ויאמר אל נתן : 'חי ד ' כי בן מות האיש העשה זאת . ואת הכבשה ישלם ארבעתים , עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל " ' . דוד לא ידע כי הסיפור הוא משל . הוא הבין לתומו שהמעשה אירע בדיוק כפי שתיאר אותו הנביא לפניו . מעשה העשיר היה גנבה , ובכל זאת דן המלך דוד בעניינו וקבע את דינו . מקור זה מלמדנו שהסמכות הפלילית של המלך היהודי כוללת עבירת גנבה . אין להבין את תגובת דוד כביקורת מוסרית גרידא ואין לראות בו שופט הדן בו מן הצד . דוד הודיע כאן מה דינו של גנב זה ....
אל הספר