כפי שראינו , התזה האמורה , שלפיה הרמב " ם סובר כי הסמכות הפלילית של המלך מוגבלת לעבירת רצח בלבד , מיוחסת לרב הרצוג , שכיהן כרב הראשי לישראל . נראה לנו שייחוס דעה זו לרב הרצוג אינו מדויק , ולא זו היתה דעתו של הרב . יש אומנם מקומות בכתביו שבהם תיאר את דברי הרמב"ם על הדרך המצמצמת , אך עיון זהיר וקפדני בדבריו מטיל ספק אם אכן זאת היתה כוונתו ; אנו מוצאים במקומות אחרים בכתביו שהוא אמר דברים הסותרים דעה זו . נביא תחילה קטע מדבריו היכול להתפרש כאילו הוא תומך בגישה המצמצמת את סמכות המלך לעבירת רצח : י כל מה שיש לנו הוא דין המלך להרוג את הרוצח אף כשהוא פטור מדין בית הדין ... אך המצב על פי ההלכה הוא כזה : לדון דיני נפשות זהו בסמכותה של הסנהדרין , ( כלומר סנהדרי קטנה , דהיינו בית דין של עשרים ושלשה סמוכין . ( אלא שאף לאחר שהסנהדרין פטרה את הנדון , יש כח ביד המלך , משום תקון העולם , לצורך השעה להורגו ... אין זאת אומרת שהמלכות בישראל היתה לה חוקה מיוחדת שלא כתורה , שעל פיה היא דנה , ועל פיה היא ממנה שופטים ומכשירה עדים . אלא שבדין הרוצח , הדבר מסור לשיקול דעתו של המלך על פי מה שרואה המצב המוסרי של ה...
אל הספר