אפתח בנימה אישית . כשהתקבלתי ללמד באוניברסיטת בר אילן בשנת , 1968 כמורה מתחיל , שובצתי בשתי מחלקות : במחלקה לתלמוד , שבראשה עמד פרופ' י"ד גילת , ובמחלקה לתולדות ישראל , שבראשה עמד פרופ' משה בר . שניהם קיבלו אותי בחיבה ובידידות יוצאת מן הכלל , ומיד הרגשתי שם כמו בבית . עם פרופ' בר אף הייתי נוסע במכוניתו מירושלים לרמת גן — לאוניברסיטה . כשהזדקקנו , אשתי ואני , לנפט לחימום דירתנו הקטנה שהייתה באבו טור הערבית , היה פרופ' בר מסיע אותי במכוניתו לתחנת הדלק למלא את מכל הנפט — עד כדי כך הדוקים היו קשרי הידידות שנוצרו בינינו , בין חוקר צעיר וחוקר מנוסה בעל שם . הוא אף שיתף אותי בהתלבטויותיו המחקריות ואף בחידושיו בצורה אדיבה ביותר . ועל כן שמחתי מאוד להזדמנות לגמול למשפחתו , ובייחוד לרחל אשתו תיבדל לחיים טובים וארוכים , שאירחה אותנו פעמים רבות לסעודות ליל שבת , בכתיבת דברים קצרים במעין מבוא . פרופ' בר , שהיה תלמיד חכם מובהק גם עם עבר חקלאי , חקר בעיקר את החיים היום יומיים של חז"ל הן בארץ ישראל והן בבבל . מקורותיו היו הן התלמודים , והן ספרי האגדה , ואף מסורות היסטוריות שבספרות הגאונים . כך למשל , ...
אל הספר