חברות רבות משקיעות כספים במיזמים בתחום עיסוקן המרכזי , וכך הסיכון התפעולי הכרוך בהן הוא ברמת הסיכון התפעולי הכולל של החברה . כאשר רמת הסיכון התפעולי של ההשקעה החדשה זהה לרמת הסיכון התפעולי של החברה כולה או לזו של השקעה "ממוצעת '' בחברה , ודרגת המנוף הפיננסי מתוכננת גם היא להיות זהה , עלות ההון של החברה ישימה גם להשקעה החדשה . אולם במקרים רבים החברה משקיעה בתחום שונה מתחום עיסוקה העיקרי . כאשר אומדים את עלות ההון למימון השקעה במיזם חדש ושונה מההשקעות הקיימות בחברה , יש להקפיד על כך שפרמיות הסיכון התפעולי והפיננסי הגלומות באומדני כל סוגי ההון יותאמו לרמת הסיכון של מיזם ההשקעה הרלוונטי . למעשה , במקרים רבים תזרים המזומנים הצפוי ממיזם ההשקעה מהוון WACC-1 של החברה , אף שרמת הסיכון של המיזם החדש שונה - אפילו במובהק - מרמת הסיכון הממוצעת בחברה . גישה כזו עלולה להביא לטעויות חמורות באומדן עלות ההון הרלוונטית ובסופו של דבר להוביל גם לטעויות בקבלת החלטות הנוגעות לדחייה של מיזמי השקעה פוטנציאליים או לקבלתם , כפי שנדגים להלן . עקרונית , לכל השקעה יש עלות הון משלה , ועלות ההון של החברה אינה אלא ממו...
אל הספר