אברהם אבינו , מייסדה של הדרך החדשה , עשה את כל מה שאפשר היה לבקש ממנו , ואף הגדיל לעשות . הוא נכון היה להתהלך לפני האלוהים ולהקדיש את בנו ואת כל עתידו למען שירות מסור לאלוהי . בהיותו מודע לפער שנפער מן הסתם בינו ובין בנו , דאג להמשכיות ונקט כמה צעדים ארציים כדי להגדיל את סיכוייו של בנו להצליח כיורש הולם של הדרך החדשה . אלא שיותר מזה אין ביכולתו של שום אב לעשות . במוקדם או במאוחר , שומה על כל בן ליטול לידיו את המושכות של מרכבת חייו . ולאחר שהאב ילך לעולמו , ממילא יצטרך כל בן לעמוד בזכות עצמו ולגלות לבסוף מהו מקומו שלו בעולם ומה הוא מייצג בו . קורות חייו המוקדמים של יצחק מרמזים על כך שיתקשה לא רק להיכנס לנעליו הגדולות של אביו אלא גם ללכת בנתיב שפרץ . יצחק , מוליד לאחר מותו וקבורתו של אברהם , פונה הכתוב מיד לעסוק בבניו , והוא מתמקד , כצפוי , ביצחק . הטקסט מקפיד לומר ללא שהיות , "ויהי אחרי מות אברהם , ויברך אלהים את יצחק בנו " ( כה : יא . ( אך במקום להבהיר לנו במה התברך יצחק , הוא מפרט ( אם כי בארבעה פסוקים בלבד ) את "תלדת ישמעאל בן אברהם , אשר ילדה הגר המצרית , שפחת שרה , לאברהם" ( כה : י...
אל הספר