פרק ג דת־אב, דת־בן, ו'העניין הלאומי היהודי'

באשר לרפואה , היהודים בעבר התרברבו הרבה , והם עדיין מתרברבים , ואינם בושים בכזב . הם טוענים שהם הרופאים הוותיקים והראשונים . ואכן הם ראשונים במעלה בכל האומות , דהיינו , נוכלים ראשונים במעלה ... הם מאסו באלוהים עצמו ובבנו היחיד , ולא הכירו בהם , ואיך ידעו את מפעלות הסבע וכוחותיו ? אלוהים חסף מהם ולקרו מידיהם את אמנות הרפואה , והרשיע אותם ואת בניהם לנצח נצחים , ובו בזמן השליך אותם מעליו ... ובכל זאת הם תובעים לעצמם את כל השבחים ברפואה . הבה לא נשית לבנו לכל אלה ... שכן הם אינם נולדים לרפואה , וגם אינם מתחנכים בה . מראשית העולם היה זה תפקידם לחכות למשיח האלוהי ... וכל מה שניסו לעשות פרס לזה היה זר להם וכוזב . הרפואה ניתנה לגויים . —פרצלסוס ( 1553 ) 'Labyrinthus Medicorum Errantium' , פרשנותו של פרויד להיסטוריה היהודית , שהתמקדה בשובו של זכר האב הבראשיתי , שהודחק זה מכבר , לתודעת הקבוצה , לא נגמרה במשה ובנביאים . אמנם כן , משה ברא את היהודים והיהדות בהשיבו את האב להם בלבד , באמצעות אישיותו הוא ובאמצעות התורה על אודות אלוהי העולם היחיד והכל יכול . בעקבות מותו הודחקה גם התגלות זו , רק על מנת...  אל הספר
הוצאת שלם