עוזריי ואני יצאנו לברית המועצות ב 2 : 00 לפנות בוקר שבת , 20 באוקטובר , כמעט שבועיים בדיוק אחרי פרוץ המלחמה . הטסתי איתי גם את השגריר הסובייטי אנטולי דוברינין , שבשבילו זה היה האמצעי המהיר ביותר להגיע למוסקבה . יציאתי הייתה חשאית , אבל זמן קצר אחרי ההמראה הודיע הבית הלבן שהנשיא ניקסון שלח אותי למוסקבה לשם "שיחות ישירות עם ההנהגה הסובייטית בשאלת הדרכים להביא לסיום פעולות האיבה במזרח התיכון . " כדי להרוויח זמן אמרתי לדוברינין שמעולם לא קיימתי דיונים מיד אחרי טיסה ארוכה הכרוכה בהפרשי שעות גדולים , ולא אהיה מוכן להתחיל בשיחות עד יום ראשון בבוקר לפי שעון מוסקבה , כעבור יותר משלושים ושש שעות . בתוך כך , כמו שידענו שנינו , המצב הצבאי יוכל להשתנות רק לטובת ישראל . אמרתי וחזרתי ואמרתי לשגריר ישראל שמחה דיניץ שכדאי לישראל לפעול בידיעה שלא נוכל להשהות הצעה להפסקת אש יותר מעוד ארבעים ושמונה שעות . ( בסופו של דבר נסיעתי למוסקבה הכפילה את משך הזמן הזה ( . כפי שהתברר , המצב הצבאי הכתיב את קצב השיחות . על אף בקשה מדיניץ לעדכן אותנו מרגע לרגע בזמן שיחותיי במוסקבה , לא שמענו מממשלת ישראל שום דבר בנושא ...
אל הספר