פסוקיות הזמן הן הקבוצה הגדולה ביותר בתוך כלל הפסוקיות המשועבדות הנקרות בזמר . אחת הדרכים הנפוצות בו לפתיחתן היא השימוש במקור הנטוי במבנה של מילת יחס + קטול + עושה הפעולה או כינוי חבור המייצג אותו , כגון 109 ובנפול אויבנו , ( 338 ) בשירנו את השיר ( 36 ) וכדומה . אמצעי נפוץ אחר הוא הצבתו של אחד מביטויי השעבוד המציינים זמן בראש הפסוקית . 106 רבץ ; 59 : 1943 בלנק ; 243 : 1968 רובינשטיין . 43-42 : 1997 107 לדיון בשימוש במילות השאלה לפתיחת פסוקיות בעברית החדשה ראו גלינרט : 1989 . 369-366 מילות השאלה משמשות בזמר גם בשאלות ישירות , ראו עמ' . 201-200 108 ראו עמ' . 201-200 109 לדיון במבנה זה ראו עמ' 144 לעיל . ביטויי הזמן השכיחים ביותר בלשון בכללותה , כגון כש , כאשר , בזמן ש , בשעה ש , אחרי ש ועוד , 1 כמעט אינם משמשים בזמר . חוץ מהיקרות אחת של כש ( כשנברא העולם ונולד הגליל ( 216 — והיקרות אחת של עד ש ( שמע שמע עד שנרדם ( 387 - לא נרשמו להם דוגמאות בקורפוס המחקר . לעומת זאת משמשים בו אמצעים לשוניים שהם נדירים יותר בלשון בכללותה < עד , עד אשר , עד אם , עדי , עת , עת ש , כי ואך . עד מופיעה ב...
אל הספר