המושא הישיר המיודע

אופן הבעת היחס התחבירי המושאי בין הפועל לשם העצם המשלים אותו נתון לבחירה רק כאשר שם העצם מיודע . כאשר שם העצם המשמש בתפקיד המושא הוא בלתי מיודע אין סימן פורמלי לציון תפקידו התחבירי , אך כאשר הוא מיודע מקדימה אותו מילית המושא את . האפשרות להשמיטה , המבוססת על אופציה שאינה מקובלת עוד ברובד הסטנדרטי של העברית החדשה , מזמנת במקרה זה את האפשרות לבחור בין דרכי הבעה חלופיות . השמטת המילית את לפני המושא הישיר המיודע מצויה בהיקף מסוים בכל תקופות הלשון . בלשון המקרא הייתה השמטה שכזו שכיחה למדיי , בייחוד בלשון השירית , והיא התממשה בהיקף לא קטן גם בלשון חז ל" ובתקופות מאוחרות יותר בתולדותיה של העברית הכתובה . בעברית החדשה הצטמצמה תפוצתה של התופעה , והופעת המילית את לפני המושא הישיר המיודע הייתה בעיקרון למחייבת . משום כך הביא למשל חיים רבץ בספר ללימוד עברית שפרסם בשנת 1943 שני מבנים בלבד להבעת היחס התחבירי המושאי : פועל + שם עצם בלתי מיודע , או פועל + את + שם עצם מיודע . 69 עמ' 177 לעיל . 70 ספן . 49 : 1981 71 לדיון מפורט בתפוצתה של את במשנה ראו אזר תשנ"ה : . 62-60 72 אבינרי תשכ '' ה : 61-57 מביא ד...  אל הספר